גיל שנה הוא הגיל האידאלי לבדיקה ראשונה. ואם לדייק - בדיקת שיניים ראשונה מומלצת כחצי שנה מבקיעת השן הראשונה או עד גיל שנה, המוקדם מביניהם.

יש להגיע לבדיקת שיניים לפני גיל שנה, במקרה של חבלה באזור הפה, או במידה ויש חשד לאנומליה כלשהי בחלל הפה - כמו לשון קשורה, לדוגמא.

חשוב לא להכביר במילים לפני הביקור הראשון - לפעמים בלי לשים לב, אנחנו עלולים להגיד משהו שיפחיד את הילד. מספיק לספר ש"נלך לרופאת שיניים מיוחדת לילדים. היא תספור לנו את השיניים ותלמד אותנו לצחצח. היא מאד נחמדה. בזמן שנחכה לה נוכל לשחק במשחקים שיש במרפאה, ובסוף - נקבל פרס". אפשר גם להראות תמונה של הרופאה, לספר על המקום בו נמצאת המרפאה, ובמידה ויש - לספר על חברים נוספים שכבר ביקרו אצלה והיתה להם חוויה חיובית.

במידה והבדיקה הראשונה מתבצעת אכן בגיל שנה, אורכה יהיה כרבע שעה. מתוכם הבדיקה הפיזית תקח כמה דקות בודדות, ובשאר הזמן - נדריך לצחצוח נכון, להיגיינת פה בהנקה, הרגלי תזונה, ועוד.

מומלץ להגיע לבדיקה שגרתית במרפאת שיניים אחת לחצי שנה. כך נבסס "בית דנטלי" לילד - שיכיר את המקום ולא יחשוש ממנו, ונוכל לאבחן ולטפל בדברים בזמן המתאים.

בבדיקה הראשונה נכיר אחד את השניה, נדבר על הרגלי תזונה והיגיינה שיש בבית ונדריך בהתאם, ובמידה ויש מספיק שיתוף פעולה - אפילו נכיר את הכלים בהם נבדוק את הפה, כמו ה"מראה של רופאות השיניים". בבדיקה הפיזית - ניבחן את מבנה הלסתות, נספור שיניים ונאבחן "חורים" במידה ויש, ניבחן היגיינה, ובמידת הצורך - נמרח לכת פלואוריד שתחזק את השן ותסייע במניעת חורים. כמו כן - נעריך את שיתוף הפעולה על מנת למצוא את אופן הטיפול המתאים ביותר לילד.

במידה והביקור הראשון מתבצע בגיל שנה - לרב לא יכלול צילומי רנטגן. כן נצלם, במידה ויש היסטוריה של חבלה ונראה שחשוב לראות "מה קורה בפנים". צילומי רנטגן שגרתיים רלוונטיים בערך מגיל 4 שנים - אז נקודות המגע בין הטוחנות החלביות מצטמצמות. חשוב לבחון הימצאות מוקדי עששת ("חורים") באזור נקודות המגע בין שייניים סמוכות - מיקום שאינו גלוי לעין.

מריחת לכת פלואוריד על השיניים הינה טיפול למניעת עששת ("חורים"), ומומלצת פעמיים בשנה. לכן בדרך כלל, נבצע זאת במעמד הבדיקה (בכפוף להסכמת ההורים כמובן). איטום חריצים מבוצע בדרך כלל רק בטוחנות הקבועות, שבוקעות בערך בגיל 6 שנים - ולכן לא רלוונטי לבדיקה ראשונה, במידה ומתבצעת בזמן המומלץ.

עד גיל שנתיים-שלוש, אנחנו לא מצפים לשיתוף פעולה בבדיקת שיניים (כשם שלא נצפה לשיתוף פעולה בבדיקה גופנית אצל רופא הילדים). עם זאת, אנחנו קודם כל מדברים ומכירים את הצוות, מדגימים את הדברים על ההורים או על בובה, מציגים את המכשירים בהם נשתמש (לרב מראה דנטלית בלבד), ומשתדלים ליצור תחושת ביטחון לילד. תקשורת היא המפתח - לרב הסברים בשפה פשוטה שהילד מבין, חיוך, סבלנות, חיזוק חיובי, וכמובן העובדה שהילד רואה שההורה סומך על הצוות ומשתף איתו פעולה - יגרמו לכל חווית הביקור הראשון לעבור באווירה טובה, והילד יחזור לבדיקות שגרתיות בשמחה, וישתף פעולה יותר ויותר מביקור לביקור.

גז צחוק אינו רלוונטי לביקור הראשון - בו רק בוחנים את מצב הפה ומעריכים את שיתוף הפעולה. גז צחוק הוא כלי מאד יעיל ופשוט ליצירת חווית טיפול טובה לילד, ונמליץ עליו לילדים עם שיתוף פעולה בסיסי. במידה ונראה שיש צורך בריבוי טיפולי שיניים, או שיש קושי בשיתוף פעולה - נפנה לטישטוש או להרדמה כללית, לפי הצורך.

צחצוח שיניים מומלץ מבקיעת השן הראשונה. לפני בקיעת השיניים - יש חשיבות בשמירה על חלל הפה נקי, ע"י ניקוי החניכיים עם גזה/טטרה רטובה לאחר האכלות. כך גם נשמור על חלל הפה נקי משאריות מזון וחלב, וגם נטמיע הרגל של שמירה על היגיינת הפה.

יש לצחצח שיניים מבקיעת השן הראשונה, עם משחת שיניים המכילה פלואוריד בריכוז של 1000ppm. כאשר רק השיניים הקדמיות בפה - ניתן לצחצח באצבעון סיליקון או במברשת תואמת גיל (לרב המברשות שמסווגות "גיל 0-2"). לאחר בקיעת הטוחנות - לא מומלץ להשתמש באצבעון סיליקון, אלא במברשת רגילה בלבד. כשמצחצחים - חשוב לשים לב שמפשילים את השפה, כדי להגיע לניקיון יסודי של קו החניכיים, ולזכור לצחצח את כל המשטחים של השן: הצד שפונה לשפתיים והלחי, הצד עליו לועסים, והצד שפונה לכיוון החיך והלשון.

עד גיל שנתיים, נשתמש במשחת שיניים 1000ppm בכמות של גרגר אורז (ממש "מריחה" קטנה). מגיל שנתיים נשתמש באותה המשחה, ונגדיל את הכמות לגרגר אפונה. בגיל 6 שנים נעבור ל"משחה של גדולים" - עם פלואוריד בריכוז 1450-1500ppm, ונמשיך להשתמש בכמות של גרגר אפונה.

צחצח בעזרת ההורים מומלץ עד גיל 8-9. כשהילדים קטנים יותר - רב העבודה תיעשה על ידי ההורים. כשהילדים "עצמאים יותר" - הם יצחצחו קודם, ולאחר מכן גם ההורה יעבור על השיניים ויצחצח.

חוט דנטלי מומלץ מגיל 4 לערך, כאשר המרווחים בין השיניים מצטצמים. בגיל זה מדובר לרב רק בנק' מגע אחת בכל רבע פה (בין שתי השיניים האחוריות מימין למעלה, משמאל למעלה, מימין למטה ומשמאל למטה). חשוב שההורה יעביר את החוט, וניתן להשתמש בחוט דנטלי רגיל, או ב"פלאקר" - חוט שמחובר למקל שקל יותר להחזיק. במידה ומשתמשים בפלאקרים - חשוב שיהיו לילדים, כיוון שהגודל שלהם קטן יותר ונוח יותר לשימוש בפה של ילד.

שן החלב הראשונה בוקעת בממוצע בין גיל 5-10 חודשים. לרב בגיל שנתיים וחצי לערך, כל 20 שיני החלב אמורות לבקוע. במידה ועד גיל שנה לא בקעה אף שן - מומלץ להגיע לבדיקה.

על אף היתרונות והנוחות שמקנה המוצץ, חסרונו העיקרי הוא השפעתו על מבנה הלסתות. כבר מגיל צעיר, חשוב לזכור - תינוק רגוע לא צריך להיות עם המוצץ בפה! ההמלצה העדכנית של איגוד המומחים לאורתודנוטיה (יישור שיניים) היא גמילה ממוצץ כבר לאחר בקיעת הניבים החלביות (גיל 20 חודשים לערך). הסיבה היא שלאחר מכן מסתכנים בשינויים מבניים בלתי הפיכים במבנה הלסתות, שישפיע על מבנה חלל הפה. סטטיסטית, במידה וגומלים ממוצץ לפני גיל 3 שנים - הסיכוי לתיקון ספונטני של השינויים הנ"ל, מאד גבוה. ככל שהגמילה תתרחש לאחר גיל 3 שנים - מסתכנים בכך שגם לאחר הגמילה, לא יהיה תיקון ספונטני של השינויים, ויהיה צורך בעתיד בהתערבות אורטודונטית ולעתים אף כירורגית על מנת לתקנם. לגבי אצבע - כיוון שהרבה יותר קשה לגמול מאצבע מאשר ממוצץ - זהו הרגל שעדיף לגמול ממנו כמה שיותר מוקדם - יש להציע לתינוק מוצץ במקומו.

לאחר בקיעת השיניים, חשוב לשמור על הניקיון שלהן - ממזונות מוצקים, מחלב אם ומתמ"ל. במידה ונשאר מזון בחלל הפה - חיידקים "צורכים אותו" וגורמים לעששת. חשוב לוודא שבין הארוחות התינוק שותה רק מים ולא מיצים, להימנע ממזונות דביקים ש"נדבקים" לשיניים ונשארים שם זמן רב, לצחצח שיניים פעמיים ביום, ולוודא שהתינוק הולך לישון כששיניו נקיות. במידה ומניקים בלילה - חשוב שהתינוק לא ירדם על השד/עם בקבוק חלב בפה, אלא להאכיל "מנה" ולהחזיר לישון ללא החלב בפה. לאחר הנקת לילה חשוב לתת לשתות מים או לעבור עם גזה רטובה על השיניים, על מנת לשטוף את שאריות החלב מחלל הפה.

לכל ילד ומבוגר יש מבנה לסת ושיניים שונים. ככלל אצבע - אנחנו תמיד נעדיף משנן מרווח בשיני חלב על פני משנן צפוף, כיוון שכך היכולת לשמור על ניקיון השיניים גבוהה יותר. עם זאת - לא תמיד יש לנו שליטה על כך. אם עולה חשש כלשהו - כדאי לגשת לבדיקה למומחה.

חשוב לשתות מים בלבד בין הארוחות, ולשמור על ארוחות מסודרות ללא "נישנושים" בין לבין. את הממתקים כדאי להצמיד לארוחות, בתור "קינוח" - כך לחלל הפה יש זמן לנקות את עצמו משאריות המזון ולאזן את החומציות שבחלל הפה - כך שהסיכוי לחורים יהיה נמוך יותר. בנוסף מומלץ להימנע ממזון שנשאר בחלל הפה זמן רב (מסוכריה על מקל או טופי, ועד לתמרים מיובשים). כדאי לאכול מזונות "קשים" כמו תפוחים, וממתקים שנשטפים בקלות מחללה הפה, כמו קוביית שוקולד.